פסק-דין בתיק ב"ל 57727-09-11

1.      ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 19.7.11, הפועלת מכח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה - הועדה; הסכם הניידות).

         הועדה קבעה כי הממצאים הרפואיים במערערת ניתנים ליישום באופן חלקי על פי סעיף א-4 לרשימת סעיפי הליקוי, וקבעה למערערת נכות יציבה בניידות בשיעור של 70%.

2.      לטענת המערערת, היא הציגה בפני הוועדה חוות דעת של פרופ' שדה (מומחה לנוירולוגיה) המעריך את נכותה כמתאימה לסעיף ליקוי א - 4 במלואו (80%). הוועדה לא התייחסה לנימוקיו של פרופ' שדה ולא נימקה את החלטתה, למרות שלא קיבלה את המלצתו.

עוד נטען כי הוועדה קבעה שהמערערת סובלת מא-סמטריה - קביעה אשר לא נמצאה בעבר על ידי איש מהמומחים אשר בדקו את המערערת.

3.      לטענת המשיב, הוועדה יישמה את סעיף הליקוי באופן קרוב לשיעורו המלא (70% מתוך 80%), כאשר בעבר ניתנה למערערת דרגת נכות חלקית פחותה, בשיעור 60%. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית ורשמה כי הנבדקת סובלת מצניחה חלקית דו צדדית א-סימטרית של שתי כפות הרגליים, עם כוח שמור יותר בפלקסיה הפלנטרית. הועדה התייחסה במפורש להמלצתו של פרופ' שדה ליישום סעיף א-4 ונימקה מדוע היא חולקת עליו. מדובר במחלוקת רפואית בין רופאי הוועדה לפרופ' שדה, שבית הדין לא יתערב בה.

4.      על פי החוק, הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים הפועלת מכח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. בית הדין אינו מפעיל שיקול דעתו במקום שיקול דעתה הרפואי של הועדה והוא אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה, מוסמך בית הדין להתערב בה.

5.         על פני הדברים, נראה כי יש טעם בעמדת המשיב, לפיה הועדה היתה ערה להמלצתו של פרופ' שדה, התייחסה אליה ונימקה בלשון רפואית מדוע אינה מקבלת את המלצתו. הדברים עולים במפורש מהחלטת הועדה (סעיף ו.1 לפרוטוקול), לפיה -

                        "הנבדקת סובלת מפוליו עם צניחה חלקית דו צדדית אסימטרית של שתי כפות הרגליים עם כוח שמור יותר בפלקסיה פלנטרית.

לא ניתן ליישם את סעיף א-4 במלואו כהמלצת פרופ' שדה במקרה זה, גם בגלל האסימטריה וגם בגלל שמירה של הפלקסיה הפלנטרית. לכן ניישם סעיף א-4 באופן חלקי בשיעור של 70%."

            מבחינה זו, הועדה פעלה על פי הדין, קבעה ממצאיה על יסוד בדיקת המערערת והחומר שעמד בפניה, לרבות חוות הדעת אליה התייחסה, ואף נימקה את החלטתה.

6.         זאת ועוד, העובדה שהועדה מצאה א - סימטריה, ממצא אשר לא נצפה על ידי רופאים אחרים (לטענת המערערת), אינה מהווה טעות בהחלטת הועדה, שכן החלטתה אמורה להתבסס, בין השאר,  על ממצאיה - היא.

7.      למרות האמור לעיל, יש מקום להחזיר את עניינה של המערערת לועדה, לצורך הבהרה, נוכח הנימוק הרפואי שבו הועדה נקטה.

בהתאם להלכה הפסוקה, ההנמקה הנדרשת מועדה רפואית הינה כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע לה/ 01-129 שריקי  - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

8.         במקרה זה, הנמקתה של הועדה היא הנמקה רפואית ("בגלל האסימטריה וגם בגלל שמירה של הפלקסיה הפלנטרית"), כך שעל פי הנמקה זו, אין באפשרות בית הדין לבחון אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק ולהוראות ההסכם.

בנוסף, אין בהחלטת הועדה התייחסות להנמקתו של פרופ' שדה, לפיה סעיף א-4 העוסק בשיתוק מלא של שתי השוקיים, "הכוונה לשיתוק של מיישרי הרגליים ולא של המכופפים. שיתוק הן של המיישרים והמכופפים הוא דבר נדיר ביותר אשר אינו מאפשר כלל להלך או לעמוד והנכות בעטיו היא 100%, לא לכך מכוון סעיף הליקוי".

9.    סוף דבר - הערעור מתקבל.

עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים בניידות על מנת שתנמק ותסביר באופן שיובן גם למי שאינו בעל השכלה רפואית, מדוע פריט א-4 אינו ניתן ליישום במלואו בעניינה של המערערת. בנוסף, הועדה תתייחס לאמור בחוות דעתו של פרופ' שדה, לפיה סעיף א-4 מתייחס לשיתוק של מיישרי הרגליים ולא של המכופפים.

המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך 3,000 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל

10.     על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.